יום שלישי, 6 בדצמבר 2011

מודה אני

מודֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם. שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה. רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ

המילים האלו נאמרות כל בוקר כבר כמעט שנה. למי אני מודה? לא תמיד ברור לי כי אני לא מגדירה את עצמי כאדם מאמין, מקבלת את עצמי כיהודיה ומאמינה במסורת מתוך אהבה וכבוד לדורות שהיו לפני והאמינו.
בכל מקרה, וללא קשר לאמונה דתית - אני חשה כל בוקר את הצורך להודות על חיי. כן. חיי, שלא תמיד קלים ולא תמיד מצופים דבש. אבל הם חיי ואני שלמה איתם ושמחה איתם ומאושרת בחלקי לחלוטין. ולמרות הקשיים, האכזבות והכאב  - אני בהחלט מאמינה שלכל דבר יש סיבה. ואחרי כל אכזבה או כאב לב מגיע משהו טוב הרבה יותר. ועל כך אני מודה, על הטעויות שעשיתי או כמעט עשיתי והסטירות שלפעמים פקחו לי את עיניי, בל אפול חזק יותר.
מודה על ילדים מדהימים שממלאים אותי בצחוק, אושר, והשראה.
מודה על אהבה שמחממת את ליבי ונפשי. לאדם המקסים שפקח את עיני והראה לי מה היא באמת אהבה נטולת קנאה, ללא צרות עין, מלאה בפרגון ואהדה. איש משכמו ומעלה.
מודה על משפחה חמה ותומכת.
מודה על חברים אמיתיים שאיתי לאורך כל הדרך.
מודה על הבריאות שבורכתי בה. ומאחלת בריאות לאהוביי.
מודה על החיים. כי הם נפלאים. גם כשקשה, וגם כשעצוב - יש מי ששומר עלי מלמעלה באהבה ובדאגה.
הקושי הוא זמני - והגשם הרי הוא ההכנה ליום בהיר ושמיים קסומים.



אז אני מודה. כל יום. כי החיים כל כך יפים. וכשאתה מחייך - החיים יחייכו אליך.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה