יום שלישי, 1 במאי 2012

געגועים


היום, לפני שלוש שנים, סבתא נפטרה. אשה מדהימה. צנועה ואוהבת. זכיתי בסבא סבתא הכי מדהימים בעולם. זוג אנשים שהערצתי. זוגיות מושלמת. גם לאחר מות סבי לפני 20 שנה סבתא הרימה ראש והתענגה על הימים שלהם יחד. לא בכתה על געגוע או על האיש שאיננו. שמחה על חלקה שזכתה להיות ולחלוק עימו שנים רבות.
סבתא לימדה אותי חמלה, הערכה ואהבה מהי. 
ידה הרכה היתה מלטפת ומעלימה כאב. סבתא שפינקה והעניקה. נתנה ללא תנאי.
שיחות ארוכות אל תוך הלילה. ולמרות המרחק ברגעים קשים - תמיד היא היתה הכתובת. רק מלשמוע את קולה, ידעתי שהכל בסדר.
אשה אופטימית כל הזמן. גם כשאיבדה בעל ואחות בחודש אחד המשיכה לחבק את כולם ולתמוך.
סבתא היתה כמעט בת 101 במותה. צלולה עד הרגע האחרון. ועצמאית. בימיה האחרונים, כבר רצתה את מותה. ידעה שמיצתה כל טוב בחייה. ראתה נכדים ונינים והיתה מבורכת.
ואנחנו התברכנו עוד יותר. שזכינו בסבתא כזו.
אני מדמיינת אותה, מחובקת עם סבא שכה התגעגעה אליו. שהיה לצידה גם לאחר מותו כי בליבה הוא המשיך להיות. 
נדירים הם האנשים כמו סבתא שלי. כמו סבא שלי. נדירה היא האהבה והכבוד שרכשו אחד לשניה. כולנו יכולים רק לחלום על אהבה כזו.
סבתא, שלוש שנים למותך ואני יודעת שאת איתנו. 

סבתא רוז - שושנה. אשה נפלאה.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה